כשאחד מהבנים שלנו חזר מהגן ואמר "כשאני אהיה גדול אני אהיה חילוני" נבהלנו. 
כששאלנו אותו למה הוא רוצה להיות חילוני, הסביר שהוא רוצה ללכת לים בשבת, כמו אחד מהילדים בגן.
מה עשינו? חשבנו כיצד ניתן להפוך את השבת שלו לחווייתית, מהנה וכיפית. 
ביום שישי בחרנו יחד ממתק לשבת, הקפדנו לשחק עם הילדים אחרי הסעודה, ועוד… 
לא שמענו ממנו יותר את השאיפה הזו.

הסיפור מראה עד כמה לאופן המפגש שלנו עם מצווה/אירוע/אדם/מקום יש משקל קריטי לייחס שלנו אליו, 
ונכון יותר לדייק- דווקא לרגש שלנו באותו מפגש יש משקל משמעותי. 
למפגש הראשון, יש יותר השפעה משאר המפגשים.

  כדי להעמיק, אקרא לכך "חוק החיבור"

המח שלנו מחבר בן הרגש שלנו בזמן מסוים, ובין האירוע/המקום/הריח/האנשים שיש באותו זמן.

להמחיש את החוק- חישבו על הדוגמא הבאה:
כשאומרים לכם "שבת", מיד מתעוררת בכם תחושה מסוימת. 
אם תדברו עם חברים תראו שאצל כל אחד מכם התחושה שונה. מדוע? 

ודוגמא נוספת: המח שלנו מחבר בין החוויה שלנו בשיעור, למקצוע הספציפי הזה.
כמה ילדים אוהבים מקצוע מסוים כי נהנו בשיעורים ו/או כי אהבו את המורה והרגישו שהם חשובים לו?
עכשיו המח שלהם מחבר בין החוויה החיובית למקצוע הזה.

הרבה פעמים יש שמות או אנשים שאנחנו נרתעים מהם באופן לא מוסבר,
ייתכן מאוד שהייתה לנו חוויה שלילית עם מישהו שיש לו את השם הזה, או שהוא דומה לאותו אדם.

 איך ניישם את החוק בחינוך הילדים?

כשיש משהו שחשוב לנו לחבר את הבן/בת אליו- נדאג שהחוויה של הבן/בת תהיה חיובית בהקשר שלו,
ובעיקר ניזהר מלקשור את אותו עניין ברגשות שליליים.

דוגמא: כשהבן מתחיל ללבוש כיפה וציצית- איך אנחנו יכולים לחבר אותו אליהם?
אפשר לקחת אותו לבחור כיפה וציצית, אפשר לקנות ציצית לבנה ולתת לבן לקשט אותה ועוד…
ובהמשך אפשר מידי פעם להגיד לו איזה יופי הוא נראה עם הכיפה והציצית, לצלם אותו, לספר לו על המשמעות וכו'
– אם הבן הולך בלי כיפה/ציצית להשקיע חשיבה מה יעזור לו להתחבר ומה ירחיק אותו.
אם אכעס עליו כל פעם שיהיה בלי כיפה- האם זה יחבר אותו?
אם אעניש אותו, מה זה יגרום לקשר שלו אליהם?

יישומים בשנת בר המצווה:

–   אם אנחנו רוצים שהנער יתנדב מתוך חיבור לעם, 
אנחנו צריכים לדאוג שההתנדבות תהיה מלווה בהרגשה נעימה. 
זו יכולה להיות התנדבות שמוציאה ממנו כישורים שהוא נהנה מהם ו/או מביאה לתחושת סיפוק ממשית.
או אפילו סביבה מפרגנת שיוצרת הרגשה נעימה. 
אפשר לחבר גם דרך חוויה נעימה שסביב ההתנדבות- כמו החברים/המשפחה שנוסעים איתם להתנדבות, 
כמו פעילות כיפית אח"כ או כל דבר שיגרום לו לצפות לדבר כזה שוב…  
(אישית, לא הייתי לוקח בפעמים הראשונות למקום שקשה לנער להכיל אותו, 
אלא רק בשלבים מאוחרים יותר אחרי מטען של חוויות חיוביות)

–  בשנת בר המצווה הרבה פעמים אנו רוצים ללמוד עם הבן יותר-
חשוב לשאול את עצמנו:
"מה חשוב לי יותר- כמות הידע שהוא רוכש או התחושה הנעימה שלו מהלימוד המשותף"? 
אם אני מסתכל על הדקות הקרובות- אני רוצה שהוא ילמד כמה שיותר. 
אם אני מסתכל על העתיד- חשוב לי שהוא יחוש עונג והנאה מהלימוד, 
ואז הוא קודם כל יתחבר לנושא הלימוד, 
ובנוסף לכך הלימוד יתחבר אצלו במוח להנאה, והוא ימשיך ללמוד גם בעתיד.

חווית התפילין וחוק החיבור

כדי לחבר את הנער למצוות התפילין, המבטאת את כניסתו לעול מצוות,
אנחנו רוצים שייחווה את קבלת התפילין בהנאה התפעלות ועניין.
חוויית התפילין, הנעשית ע"י איש חינוך סופר סת"ם,
יוצרת אצל הנער שותפות, סקרנות ועניין באווירה משפחתית נעימה.
הידע, והתחושה שמשקיעים בזה, יחד עם ההתבוננות באבא מסיים את הכנת התפילין,
מחברים את הנער למצווה.

אבל מצוות והנאה- מה הקשר?

התורה אמנם אינה שמה את העונג וההנאה בראש סדר העדיפויות שלנו, 
אך בפרוש נותנת להם מקום.

ושתי דוגמאות הלכתיות: 

1. לא אוכלים מצה לפני פסח, ולא קובעים ארוחה אחרי חצות ערב פסח, 
 מדוע? כדי ליהנות מהמצה.
2. יש הרבה הלכות בשבת שנובעות מ"עונג שבת".

כפי שכותב הכוזרי:

"כללו של דבר, שלושה הם יסודות עבודת האלוה על פי תורתנו:
ה"יראה" ה"אהבה" וה"שמחה", 
התקרב אל האלוה בכל אחת מאלה! 
ואכן, בכניעתך בימי התענית לא תקרב אל האלוה יותר מאשר בשמחתך 
בשבתות וימים טובים…" (מאמר שני)

הקב"ה ברא אותנו כך שלבנו נמשך אל העונג. 
העבודה שלנו היא להעלות את ההנאה והעונג 
ממקום שהוא רק גשמי למקום שהוא גם יותר ויותר רוחני.

"זהו יְסוֹד הַחֲסִידוּת, שֶּׁיִּתְפַּעֵל וְיִתְלַהֵב, 
וּבִדְבָרִים נְמוּכִים יַתְחִיל וְהִתְרַגְּשׁוּיוֹת גּוּפָנִיּוֹת יְסַּגֵּל לְהִתְעוֹרֵר בָּהֶן לִקְדֻשָּׁה, 
וְאַף אִם רַק הִתְעוֹרְרוּת גּוּפָנִית הִיא, הַנֶּפֶשׁ תְּעוֹרֵר לָרוּחַ וְהָרוּחַ לַנְּשָׁמָה" (הקדמה לחובת התלמידים). 

ויותר מזה,אם נדע להשתמש בכוח של ההנאה להנעה, נפיק הרבה.

כפי שכותב הרב קוק:

"הענג והשמחה, הם דברים מוכרחים להיות מתלוים אל כל עסק רוחני ; 
רק כשיתענג האדם וישמח במעשה הטוב והיושר,
אז יהיה חרוץ לעשותם בתכלית שלמותם ולהוסיף עליהם מדי יום ביומו… 
רק כשיש ענג ושמחה פנימית בלב מצורפים למעשה הטוב והצדק, 
אז הם מתבססים באדם להיות קבוע בדרכי האל הטוב ב"ה…" (מאמר העונג והשמחה).